אז אני מתחיל היום את השבוע השלישי שלי בתאילנד
אחרי סוף שבוע לא פשוט שכלל בעיקר ריצות לשירותים במלון
האמת, אין לי מושג מה קרה איך ולמה.
יש לי ברוך השם קיבה מברזל אבל, אם למדתי משהו בחיים בעיקר בפאן העסקי, אותו אני משליך גם לחיים האישיים זה לא להתעסק יותר מדי באיך קרה, להבין את הסיטואציה להתמודד ומשם להמשיך.
וזה מה שעשיתי.
קמתי היום ב 6:00 בבוקר שעון תאילנד הליכה של 10,000 צעדים ואני מרגיש הרבה יותר טוב.
לגבי היתר?
לדעתי רק עכשיו אני מתחיל לעכל את ההחלטה שלי.
באמת?
זה מה שאתה רוצה?
אתה מבין את ההשלכות?
אתה מסוגל בכלל להיות רחוק מהמדינה?
מהחברים?
מהמשפחה?
אין לי תשובה.
אבל מה שכן אני יודע שאני עובר פה תהליך מדהים
ולא- אני לא אומר זאת כקלישאה
אני פוגש פה יום יום את עצמי
את המחשבות שלי
נמצא שעות על גבי שעות לבד מתוך בחירה
וכשאני רוצה אני יכול נוכח ברעש הכי גדול שיש.
אני פתאום מצליח לקבל פה תשובות על דברים ענקיים שאני רוצה לעשות עוד רגע אניגם אעשה אותם בחיי האישיים והמקצועיים.
מצד שני הדברים הכי קטנים חסרים לי:
דינו הכלב שלי
האוכל של אחותי
האחייניות
ועוד אלפי סצינות קטנות כגדולות הלקוחות מהדבר הזה שנקרא החיים בישראל.
השבוע היועצת העסקית שלי אמרה לי שני דברים המלווים אותי מאז ולא יוצאים לי מהאוזן היא ביקשה ממני לקחת דף ועט ופשוט לרשום שני דברים:
- תירגע
- אתה בסהכ תייר לא מעבר ורק אולי בעוד כמה חודשים (אם בכלל) נדבר על אופציות הקבע מה שנקרא…
אז הסתכלתי היום על החתיכת הדף הצהוב הזה וחייכתי.
למה?
משום שהיא צודקת!
אין לי מושג מה יוליד יום
איך הדבר הזה שנקרא תאילנד או נוודות יתגלגל
אבל מה שכן אני יודע
זה שבסופו של דבר אמנם החלפתי תפאורה
אבל לא החלפתי:
את אורך החיים שלי
את ההחלטות שלי
לא את הזיקנה של גיל 40 (איך רועיקו אומר אבי קיים עד 22:45 ואחרי זה אין אותו עד 6:00 בבוקר)
ולא את מי שאני רוצה להיות
” יש לנו אופציה שאין כמעט לאנשים בעולם”
אמר לי השבוע ודים עובד לשעבר שלי המנווד כבר למעלה משנה ועובד עם לפטופ,
מנהל ביד רמה 7 עובדים ופשוט מחליף תפאורה מתי שבא לו.
“אתה יודע” אמרתי לו אתה צודק!
שיהיה שבוע מדהים
אבי סיימתי לכתוב את הפוסט הזה ושעתיים לאחר מכן טסתי לקופנגן לתקופה חדשה ואחרת לחלוטין!
לפרקים נוספים בנושא נוודות דייגטלית כנסו לכאן