“אבי אל תדאג לא שכחנו אותך”
ככה עמית הבת של רויטל פתחה איתי אתמול שיחת וידאו.
“גם אני לא” עניתי לה
(בזמן שאני מחשב האם אצליח להגיע לארוחת החג בהפתעה 🙂
ברור שלא.
וגם היה לי ברור שיהיו לי רגעים כאלה במסע הזה שהחלטתי לקחת על עצמי.
סיימנו את השיחה ומאז האמת,לא נרגעתי.
בכל זאת
ערב חג
יום לא פשוט עבור אף אחד מאיתנו במשפחה.
בעוד כמה שעות נעשה זום כל אחד מהמקום שלו:
שחר בדרום אמריקה
אני בתאילנד
המשפחה ברמלה
רועיקו שרון ודינו בתל אביב
וההורים שלי בשמיים משקיפים על הכל מלמעלה 😏
שתהיה לכולכם שנה טובה
בלי קלישאות מיותרות- מאחל לכל מי שנתקל בפוסט הזה לעוף על החלומות שלו
על היעדים שלו.
להיות אמיץ מספיק לנסות להצליח וגם להיכשל.
כי בסוף… אנחנו נשארים נטו עם זיכרונות ועם ההשלכות של המעשים שלנו לטוב ולרע.
תודה לכל מי שמגיב לי באישי ובווטסאפ.
לפני שנים רבות לקחתי החלטה לשתף כל תהליך אישי שלי ברשתות החברתיות. ולא, אני לא עם 200,00 עוקבים זה לא כזה מעניין.
אני אדם של אנשים ( אמיתיים) שנה טובה! אבי
