השבוע התשיעי במסע שלי מתחיל..
חודשיים?
איך הם עברו כל כל מהר כמה הספקתי, כמה הפסדתי, כמה אנשים הכרתי.
איך שילבתי את כל הדבר הזה עם העסק עם מצבי רוח משתנים, עם אי טרופי שיום אחד עושה לך טוב על הלב וביום אחר מעניק לך תחושת בדידות מוזרה למרות שאתה הכי לא לבד.
עד כמה שזה קלישאה לכתוב את זה
קופנגן היא באמת אי המגלים אותו לאט לאט.

ורק מי שבאמת אבל באמת מקבל החלטה לנסות לגור פה או בכל מקום אחר בעולם ולא כתייר יכול להבין את מנעד הדברים אותו המוח והתת מודע שלנו עובר.
לכל מי שרוצה לעשות את המעבר אני ממליץ בחום:

1. להגיע עם מנגנון הכנסה קבועה
2. הבנה- שבנוודות מחליפים תפאורה ולא את החיים עצמם.
3. הכסף שלנו קונה מחוץ לישראל יותר אבל גם כאן הגבילו את עצמכם
4. הטיפ הכי חשוב תהנו! אתם בפאקינג! החלטה מטורפת !!

השבוע הולך להיות שבוע מרגש במיוחד אחותי אוניקו
(רובכם מכירים אותה מהסטורי שלי וכן, מהסיפור עם המטפלת שהתאבדה אין יום שאני לא מקבל על זה הודעה) מגיעה לתאילנד!
אני אפילו לא יכול לתאר במילים מה אני מרגיש לגבי הביקור הזה
זאת קפיצה קטנה למציאות הרגילה שלי בת 39 השנים.

אחותי,שהחליטה לקחת על עצמה את תפקיד האמא אחרי שההורים נפטרו בעצם מתפקדת עבורי ועבור האחיינים שלי בכמה כובעים:

1. השוטר הטוב
2. השוטר הרע (אין ברירה אנחנו לא קלים)
3. הסבתא (המהממת)
4. האמא
5. ועוד תפקיד סודי שאני לא יכול לספר.. (בוא נגיד ככה שעדיף.. חח)
   הביקור שלה כאן יעניק לי הפעם להיות המארח באי ולחוות איתה את תאילנד מהמקום שיודע ומכיר.
   ולכם אני אומר..

לכל מי שקורא את הפוסט הזה או ייתקל בו בחודשים ואולי השנים הבאות

שלחו הודעה לאחים שלכם לאחיות שלכם

להורים שלכם ואולי גם לסבים והסבתות שלכם.

לא צריך לרשום הרבה

מספיק להראות התעניינות וזה המון!

יאללה אוניקו תתכונני!!!

את הולכת לחזור לארץ כוכבת רשת! ( ו7 קילו יותר)

שבוע טוב אבי

לעוד פרקים בבלוג הנוודות שלי

השבוע השמיני במסע שלי מתחיל חודשיים של נוודות דיגיטלית
זה מספיק זמן על מנת לתת לכם קצת ממה שספגתי כאן כאחד שעובד מרחוק.
חושבים גם על נוודות דיגיטלית או אולי רילוקשיין זמני או קבוע?
קבלו 10 דברים שחשוב מאוד לדעת מנקודת המבט שלי לפחות.
פעולות חובה לכל נווד דיגיטלי בעיקר אחד כזה שעובד בשיווק באינטרנט
(אבל לא רק)

1. בדקו את חשבון הבנק שלכם יום יום
2. דברו על העסק שלכם בכל הזדמנות האפשרויות לשיתופי פעולה הם אינסופיים
3. השקיעו לפחות חצי שעה ביום בלינקדאין- חיבורים עם אנשים, הרחבת מעגלים, התערבות בשיחות ברשת זה נטו מביא עבודה!
4. סדרו לכם לוז מסודר והתחייבו עבור עצמכם בלבד. קל מאוד ליפול לעוד סיבוב עם חברים, עוד קפה ועוד בילוי
5. זכרו שאמנם החלפתם תפאורה אבל התפאורה של העסק שלכם ושל עצמכם נשארה אותו דבר.
   השקיעו בכל מה שעשיתם בארץ באותה צורה ובאותה דרך.
   כנ”ל לגבי החברים והמשפחה הם יישארו עוד המון שנים אחרי שחווית הנוודות תסתיים.
6. סדרו את היומן שלכם לפי השעות של המדינה בה אתם נמצאים ביחד עם שעון ישראל.
7. אל תשכחו גם להנות- שקיעה בים ארוחת בוקר,ערב – נווד דיגיטלי מבחינתי היום הוא בעל עסק עם הטבות סיבוס 🙂
8. הקשיבו לאנשים סביבכם רובם מגיעים עם סיפור חיים כזה או אחר וכולם רוצים לפרוק
9. בסוף כל חודש, נסו להביט על עצמכם מהצד ובדקו מה היה החודש שונה מההתנהלות שלכם בישראל לטוב ולרע.
   אל תשפטו את עצמכם בחומרה פשוט הפיקו סוג של ניהול סיכונים עצמי על מנת להמשיך להשתפר ולהשתדרג.
10. הכי חשוב אל תשכחו להנות!!!
    היו ימים בחודשיים האחרונים שלא שמתי לב שיש פאקיניג!
    שקיעה מטורפת מול מעבר לחלון של הבית שלי, זריחה מדהימה כשאני מתעורר או סתם אווירה מחשמלת!
    נוודות היא לא לנצח ת-ה-נ-ו

חושבים על נוודות? צריכים ייעוץ? מוזמנים לדבר איתי כאן או בווטסאפ:
https://bit.ly/3fw2jeu
אבי

השבוע השישי שלי במסע המיוחד הזה מתחיל ועכשיו ,זה כבר הופך להיות רציני
זהו?
אני לא חוזר?
זה לא סתם טיול?
אני אוסף חוויות חד פעמיות ?
או שבעצם מתרגל התנהלות יום יומית ההולכת להפוך לשגרה?
העסק יסתדר ככה?
או שלא?
אני אמשיך להצליח לעבוד באותה אנרגיה?
אז האמת בדיוק כמו מבחן אמריקאי פשוט כנראה שכל התשובות נכונות:
אם אחזור- ניצחתי
אם אשאר – ניצחתי באופן זמני
אם אשלב את ישראל ותאילנד זה יהיה מדהים
מה יהיה?
איך אמא אייל גולן “ימים יגידו”
בינתיים, אני ממליץ לכולכם לחוות את החוויה הזאת ברגע שתוכלו.
להחליף תפאורה, לחיות חיים רגועים יותר, להכיר שפות, חברים חדשים ומדהימים החיו לצידכם חיים מקבילים לפעמים אפילו באותו רחוב תל אביבי מעצבן, נופים וגם מחלות חדשות 🙂
אלה דברים שנשארים בסוף לנצח.
קופנגן מדהימה היא מוציאה ממני התבוננות פנימית שלא חוויתי מעולם.
עליי ,על העסק שלי על החברים והמשפחה.
על היכולת לחיות בפשטות , מול הרצון והאפשרות להיות מלך העולם ( גם אם זה ללילה אחד)
רגע לפני ערב ראש השנה המחשבות מתחילות לעלות.
אני עוצר אותן פה.
ואתם להן את הכבוד הראוי להן בשיתוף אישי בערב החג.
שבת שלום
אוהב אבי

אביסנטו #נוודדיגיטלי #שיווק #שיווקבאינטרנט

מתחיל היום את השבוע הרביעי שלי .

במסע בשבוע שלם הספקתי לעבור לקופנגן אי החלומות ,להכיר אנשים מדהימים, להמשיך ללמד, לתת שירות ללקוחות שלי ואף לגייס חדשים.

הזמן פה באמת עוצר מלכת. תמיד חשבתי שזאת המצאה, אבל לא.

נוודות לא מתאימה לכולם. היא מצוינת למופרעי קשהמעולה לכל מי שרוצה שינוי בחיים.אבל היא גם מצריכה בנייה של יסודות חזקים כאלה, היסייעו להתאקלם ולהתמודד עם ההתנהלות כאן וגם בבסיס האם שלי ישבתי עכשיו כמה שעות טובות על המחשב וכתבתי מדריך שלם על איך להתחיל לעשות שינוי מסוג כזה. ( יום א אצלי באתר)השינוי כולל בתוכו :1. את ההחלטה2.

וההתמודדות.

שתהיה שבת שלום אוהב אבי #קופנגן#נוודותדיגיטלית#נוודדיגיטלי

אז אני מתחיל היום את השבוע השלישי שלי בתאילנד
אחרי סוף שבוע לא פשוט שכלל בעיקר ריצות לשירותים במלון
האמת, אין לי מושג מה קרה איך ולמה.

יש לי ברוך השם קיבה מברזל אבל, אם למדתי משהו בחיים בעיקר בפאן העסקי, אותו אני משליך גם לחיים האישיים זה לא להתעסק יותר מדי באיך קרה, להבין את הסיטואציה להתמודד ומשם להמשיך.
וזה מה שעשיתי.
קמתי היום ב 6:00 בבוקר שעון תאילנד הליכה של 10,000 צעדים ואני מרגיש הרבה יותר טוב.
לגבי היתר?
לדעתי רק עכשיו אני מתחיל לעכל את ההחלטה שלי.
באמת?
זה מה שאתה רוצה?
אתה מבין את ההשלכות?
אתה מסוגל בכלל להיות רחוק מהמדינה?
מהחברים?
מהמשפחה?
אין לי תשובה.
אבל מה שכן אני יודע שאני עובר פה תהליך מדהים
ולא- אני לא אומר זאת כקלישאה
אני פוגש פה יום יום את עצמי
את המחשבות שלי
נמצא שעות על גבי שעות לבד מתוך בחירה
וכשאני רוצה אני יכול נוכח ברעש הכי גדול שיש.
אני פתאום מצליח לקבל פה תשובות על דברים ענקיים שאני רוצה לעשות עוד רגע אניגם אעשה אותם בחיי האישיים והמקצועיים.
מצד שני הדברים הכי קטנים חסרים לי:
דינו הכלב שלי
האוכל של אחותי
האחייניות
ועוד אלפי סצינות קטנות כגדולות הלקוחות מהדבר הזה שנקרא החיים בישראל.
השבוע היועצת העסקית שלי אמרה לי שני דברים המלווים אותי מאז ולא יוצאים לי מהאוזן היא ביקשה ממני לקחת דף ועט ופשוט לרשום שני דברים:

1. תירגע
2. אתה בסהכ תייר לא מעבר ורק אולי בעוד כמה חודשים (אם בכלל) נדבר על אופציות הקבע מה שנקרא…
   אז הסתכלתי היום על החתיכת הדף הצהוב הזה וחייכתי.
   למה?
   משום שהיא צודקת!
   אין לי מושג מה יוליד יום
   איך הדבר הזה שנקרא תאילנד או נוודות יתגלגל
   אבל מה שכן אני יודע
   זה שבסופו של דבר אמנם החלפתי תפאורה
   אבל לא החלפתי:
   את אורך החיים שלי
   את ההחלטות שלי
   לא את הזיקנה של גיל 40 (איך רועיקו אומר אבי קיים עד 22:45 ואחרי זה אין אותו עד 6:00 בבוקר)
   ולא את מי שאני רוצה להיות
   ” יש לנו אופציה שאין כמעט לאנשים בעולם”
   אמר לי השבוע ודים עובד לשעבר שלי המנווד כבר למעלה משנה ועובד עם לפטופ,
   מנהל ביד רמה 7 עובדים ופשוט מחליף תפאורה מתי שבא לו.
   “אתה יודע” אמרתי לו אתה צודק!
   שיהיה שבוע מדהים
   אבי סיימתי לכתוב את הפוסט הזה ושעתיים לאחר מכן טסתי לקופנגן לתקופה חדשה ואחרת לחלוטין!

לפרקים נוספים בנושא נוודות דייגטלית כנסו לכאן

אז… אני סוגר היום שבוע בפוקט.

משחזר את כל המשפטים הכי נדושים ששמעתי: “השבוע הראשון הכי קשה…”, “ייקח לך זמן להתרגל…”, “הגט לאג ישגע אותך…”, “תן לעצמך זמן  ותתתחיל לעבוד רק בעוד שבוע…” ועוד המון ווטסאפים כאלה ואחריםואני… 

שאוהב לעשות את הדברים בדרך שלי, לשגות להצליח וחוזר חלילה הקשבתי בעיקר לקול הפנימי שלי, אחרי יומיים של מיני חופש חזרתי לעבוד במלוא  המרץ.

 שיננתי לעצמי כל הזמן ש”נווד דיגיטלי” במהות שלו אוהב ומתייחס לזה פשוט כמו “להחליף תפאורה”.

כן… ברור שעשיתי סיבוב מטורף באי, צובר חברים חדשים, חלקם ישראלים שאני עתיד להיות איתם המון וחלקם מקומיים שודאי עוד נעבוד יחד… 

אבל בבסיס קמתי כל בוקר, התיישבתי בבית הקפה ופשוט עשיתי את מה שאני הכי אוהב לעשות כבר 10 שנים  לעבוד ולעסוק בשיווק הדיגיטלי.
כל הפחדים שלי, שהלקוחות לא יאהבו את הרעיון העצות המדהימות שלי, על זה שאני צריך להנמיך את להבות הפרסום וכו’ – כל אלה התמוססו ברגע שקרו לי כמה רגעים מכוננים קטנים פה באי:

1. כמות הפניות אליי עלתה – הקארמה כנראה איתי 🙂

2. הלקוחות שלי,הצוותים ושאר שגרות העבודה לא נפגעו במיל, אלא להיפך, רק הלכו והשתפרו.

3. היכולת המדהימה (!!) לקום בבוקר לעבוד ולהצטרף אל הצוותים שלי בישראל שהם רק התעוררו, אחרי שהפצצתי להם את המערכת לניהול המשימות שלנו (סליחה חברים…), העניקה לנו מקצועיות יתר ועוד יותר מיקוד משימתי.
ובדיוק כמו בארץ, גם פה אני לא מפסיק לדבר ולתקשר את העסק שלי לכל החפץ בכך, ותמיד יש עוד אופציות שנפתחות.

המקצוע שלי הוא המקצוע המדהים ביותר בעולם – כל בעל עסק צריך אותו, בדיוק כמו שכל אחד מאיתנו חייב ספר רופא ואת המכולת שלו בבוקר.
כן, הכסף שלנו הישראלי קונה פה הרבה יותר, אבל מצד שני אנחנו מבזבזים כאן גם על דברים שאנחנו לא צריכים כתיירים.
כנווד דיגיטלי המצב שונה לחלוטין. 

אני פתאום מתנהל עם מזומן, חושב על היום הבא ונמצא באיזו מן תחושה שצריך לספור עד 10 רגע לפני… מה שבארץ, לפחות לי המון פעמים לא קרה.
אני לא מאלה שימליצו לכם לרדת מהארץ

כן אני מתלונן בלי סוף על יוקר המחיה ועל התנאים המחפירים שיש לנו העצמאיים, אבל כן ממליץ בענק על החווייה!!

לכו ללמוד את תחום השיווק הדיגיטלי! העולם מתקדם על 300 קמ”ש וטכנולוגיות פורצות דרך מחליפות את ההון האנושי כל יום.
בינה מלאכותית מאפשרת היום לעשות דברים שעוד לא נראו, אבל (וזה אבל ענק!), את המוח שלנו, היצירתיות והידע אותו אנחנו יכולים לרכוש, אי אפשר לתכנת במכונה.

אז.. אם שקלתם ללמוד שיווק דיגיטלי ואין לכם מושג איך כמה ולמה, מוזמנים לקרוא את המאמר  שכתבתי:

מה עושים רגע לפני שמתחילים ללמוד שיווק דיגיטלי ,או אפילו לפנות אליי בווטסאפ ואשמח לעזור
שיהיה לכם סופש מדהים!ו

מתגעגע מאוד לכל המשפחה שלי, לדינו, לרועיקו ושרון ווואלה אפילו לשכנה בדלת לידי שרגע לפני שטסתי איימה עליי שלא אביא את הקורונה החדשה לארץ וטרקה לי את הדלת בפנים 🙂

אוהב,
אבי 

לעוד מאמרים בנושא:

ההחלטה להיות נווד דיגיטלי

׳׳אבי, בוא נעשה טיול שורשים…

רק אתה ואני, אני אראה לך את הונגריה האמיתית… לא כמו שהתיירים חווים, אלא בעיניה של תושבת מקומית׳׳.
ככה התחילה השיחה שלי עם אחותי בינואר 2022.
“בסדר” עניתי לה באדישות. בתוך תוכי ידעתי שלא באמת ניסע… לא בגללה, לא בגלל אילוצים כספיים, אלא בגלל הקיבעון שלי והחשש מזה שאולי לא הזמן המתאים.
תכלס, מתי הזמן באמת מתאים? אתם יודעים… אילוצים ועוד אלף ואחד תירוצים.

4 שנים לא יצאתי מהארץ; 4 שנים של עשייה מטורפת יום – יום, שעה – שעה. האמת…? שאיבדתי, איבדתי את עצמי בתוך הדבר הזה שנקרא ׳׳אבי סנטו – ניו מדיה׳׳. איבדתי את הרצון לראות חברים בערב. הסבלנות שלי פקעה. חיי המין והאהבה שלי הלכו לאיבוד אי שם בשיטוט סתמי באפליקציות שבסוף שום חיר לא יצא מהן.

וגם שניסיתי – כשלתי.

בקיצור מר׳ אברהם (הרהרתי לעצמי), אתה צריך חופש. וכך היה!! כרטיס טיסה, מלון והופ… תוך 3 שעות אני במקום אחר.

החופשה הייתה מדהימה מרתקת, משביעה ומה לא. גם אם לרגעים חששתי – התבדיתי. הכול היה: מ-ו-ש-ל-ם!!
הסטורי שלי חגג. סיפרתי את הסיפור דרך העיניים של שנינו. החוויות היו יותר דומות משונות… בקיצור – מטורפות!! ולא שם זה נגמר…

בערב הראשון, אחרי מיליון עיכובים בנחיתה, שכללו בין היתר: עיכוב של שעה בנתב׳׳ג, עוד עיכוב של שעה וחצי בתוך המטוס (המתנה למשטרה), בגלל נוסעים שהחליטו לעשן בתא השירותים ועיכוב נוסף בכניסה לבודפשט.

אחותי: ׳׳יש לך כוח ללכת למסעדה או שנסגור את הערב בקניות בסופר׳׳

אנוכי: “אני זורם עם מה שבא לך” עניתי בעייפות לא הגיונית (בהמשך אקדיש פרק שלם לנושא העייפות ואני).

הגענו לסופר ורכשנו חבילת גבינה צהובה, שתי חבילות של נקניקים, קצת ירקות, מים ותפוצ׳יפס הונגרי. חשבון מהיר – 80 ש׳׳ח!! נעמדתי מול הקופאית האמת בשוק… 400% פחות מהארץ???  
׳׳כן אבי׳׳ ענתה לי אחותי תתרגל, אלא המחירים.

מאותו הרגע השתלט עליי “המודל הפולני” – זהו מודל מאוד פשוט, בו אתה משווה כל דבר למחירים של הארץ כמעט בכל נישה אפשרית. החל ממזון, בגדים ועד כניסה לאטרקציות.
אני חי במרכז כבר 10 שנים וסופג (כמו כולנו) את יוקר המחייה. אני בעל עסק עם 0 נקודות מס – עקב היותי רווק שבחר גם לא לעשות תואר (גם לזה יוקדש פרק שלם בבלוג), ועדיין… הפערים אינם נתפסים.

אני מלווה על ידי היועצת הכלכלית הכי טובה בישראל!
כל חודש אני מרוויח עשרות אלפי שקלים, אז איך יכול להיות שבסופו של דבר אני נשאר עם אותה שורת רווח?

כל המחשבות האלה התחילו לחלחל בי ולחלחל עמוק. אולי בגלל שאני בשנה הבאה נכנס לעשור החמישי של חיי או מכל סיבה אחרת, הבנתי שבמתכונת הנוכחית משהו חייב להשתנות.

נחזור לטיול – באחד הלילות נפגשתי עם חבר שגר בבודפשט שנתיים.
הדירה שלו בגודל זהה לדירה תל – אביבית ממוצעת. יש בה כל מה שצריך ואפילו יותר. כששאלתי אותו (במסגרת המודל הפולני) כמה הוא משלם – נפלה לי הלסת מהתשובה. 350 יורו!!!

יש לך שתי אפשרויות: לחזור לאזור הנוחות, ולשחק את משחק הקלפים הבלתי נגמר של מדינת ישראל (וזה ממש לא משנה מי עומד כרגע בראשה).

לעשות משהו בנדון.

המחשבות התחילו להציף אותי. דווקא עכשיו, שיש לך עוד עובד ויועצת עסקית, שהכל לכאורה מתוקתק ואתה מחוזר כל יום על ידי האקדמיה, והיומן שלך סגור עוד סוף 2022 בהרצאות וקורסים.

עכשיו לעזוב את הכל? ובשביל מה?!

קמתי; הושטתי יד לתיק שלי; כדור ריטלין וקדימה… נראה מה יהיה הלאה… כרגע אני פה עם אחותי כדי ליהנות ולהמשיך את הטיול המדהים שלנו.

ביום האחרון של הטיול, שעתיים לפני שהיינו צריכים להגיע לשדה התעופה, הייתי צריך קצת אוויר ויצאתי לטיול רגלי לבד. עיבדתי את כל מה שעברתי פה. השקט, ההתעוררות המוקדמת בבקרים, האווירה, השפה שאני מבין, המחירים… זה ששנים אנשים חפרו לי “איך זה שלא נסעת עד היום לעגלות באמריקה”

הכל רץ לי בשניות.

הרגשתי שאני חייב שנייה לשבת.

התיישבתי על ספסל, לא כל כך שמתי לב איפה, אבל המקום היה נראה לי מוכר. סובבתי את הראש, ופתאום קלטתי שזה מקום שאני מכיר…הייתי שם לפני יומיים עם אחותי. אין מצב! זאת הכניסה לבניין של ההורים שלי ז”ל. 

מה זה בעצם אומר?

זה הסימן?

אני לא אדם דתי, רוחני או מאמין, אבל באותה שנייה, ברגע הקסום הזה, נפלה ההחלטה. בודפשט היקרה – נעים מאוד, אבי סנטו.

ב-1 לספטמבר את הולכת לקבל אותי לשלושה חודשים לפחות.

אז כן, הביו שלי הולך להשתנות לנווד דיגיטלי. הסביבה שלי הולכת להיות אחרת וכך גם האווירה.

יהיה מאתגר אני בטוח. אני עוזב פה את דינו הכלב שלי, המשפחה, חברים והשותפים העסקיים.

אבל יאללה – אם לא עכשיו אז מתי?

הבלוג הזה נועד על מנת לשתף, להראות, לחלוק, להסביר לכם ובעיקר לקבל מוטיבציה ודרייב להמשך הדרך.

לפני עשור היו לי חברים טובים (שהיום הם כבר לא) שפחות תמכו בהחלטה שלי לעזוב את שוק השכירים הנוח.

ההחלטה דאז הוכיחה את עצמה(או שמא אני? היינו הך). התשוקה שהייתה לי לפתוח עסק זהה לתשוקה שיש לי כרגע לבלוע ולגלות מחדש עוד עולם, עולם הנוודות הדיגיטלית.

מתרגש ברמות על! 

שלכם אבי (בקרוב הנווד הדיגיטלי)  

עדכון: אז עברו מאז כתיבת הפרק הראשון הרבה מים בנהר והיעד שונה לחלוטין

הגעתי לפוקט בתאילנד לפני שלושה ימים והמסע שלי התחיל !!

אז…

זה כבר לא בקרוב זה קורה ממש עכשיו

אבי הנווד הדיגיטלי  😊